שנה טובה ו... שלא נדע מצרות...
אפשר גם לקרוא לפוסט הזה:
"חזרתי (זמנית), איפה הייתי, מה עשיתי ואילו טראומות עברתי בדרך v2.0"
[איזה פולני אני (במסווה של עירקי)]
נתחיל בטוב:
אני אתחיל באיחולי שנה טובה לכל קוראי הבלוג, לכל הקהילה, לכל מי ממכריי שעדיין לא איחלתי (במיוחד לאלו שלא יצא לי להגיב ל- SMS'ים שלהם, השנה היתה כמות באמת מדהימה, זה רק אומר שפחות ופחות אנשים באמת מתקשרים לומר שנה טובה וחבל...) ובכלל, לכל עם ישראל...
נמשיך ברע:
כמה יממות לאחר שפרסמתי את הפוסט הזה קרה דבר נורא.
פרצו לנו לבית (בזמן שישנו) וגנבו 3 דברים בסה"כ 3 דברים...
אבל איזה 3 דברים...
לפטופ
הכי חשוב הלפטופ. הלפטופ שלי, הבייבי שלי, חדש דנדש (3 חודשים) משודרג (Core 2 Due 1.83Ghz, 2 ג'יגה זיכרון, 120GB HD מלא!), מטופח, מסודר, מאורגן ומאובזר בשלל תוכנות...
הכי גרוע - כל החיים שלי שם - מיילים חשובים, מסמכים ששמרתי במרוצ השנים, התמונות - 50 ג'יגה בקירוב, ללא שום גיבוי, החתונה שלנו, שלל אירועים וטיולים, הבית שלנו - כל תהליך הבניה, ושיא השיאים - התמונות של זוהר (ביתי הבכורה) מגיל 0 (ובעצם אפילו עוד לפני הלידה) ועד היום, כשהיא קצת יותר משנה ו- 10 חודשים... כ- 5000 תמונות שמסווגות תחת השם שלה (לא כולל תמונות שלה בטיולים ואירועים משפחתיים)...
אין גיבוי!!! (ואל תזרו לי מלח על הפצעים. בבקשה!)
האמת, זה הכי נורא. ליד זה כל השאר מתגמד...
(ולצערי אין לו תחליף, כי עכשיו גם אין לי מחשב בית... לכן חזרתי "זמנית")
אוטו
האוטו, כמובן, עם קצת תכולה כואבת בפנים... (כסא בטיחות של זוהר, עגלה, GPS, דיבורית BT והכי חשוב שרשרת זהב ירושה מסבי עליו השלום)
מצלמה
ומצלמה דיגיטלית של אחי עם כל התמונות שלו (וגם שלי) עליה...
אז אפשר להגיד שמזל שלא קרה לנו כלום.
התחושה הזו עוברת אחרי 2 דק'.
ואולי אפילו פחות, הרבה פחות, כשנזכרים באובדן של הדברים האחרים...
האקט של הגניבה, החדירה לפרטיות בזמן שהיינו בבית, האזעקה שמשום מה לא עבדה וכמובן הדברים שנגנבו (גם ביטוח לא היה לי) מעכירים את האווירה ומאפילים על השמחה ועל כל מה שחיכינו לו במשך תקופה כ"כ ארוכה במהלך הבנייה...
אבל בואו נהייה אופטימיים.
שיפה וטובה תהא השנה אשר מתחילה לה היום,
שנצליח ונצלח כל התחלה חדשה
ושנדע תמיד לשמוח. בכל מצב.
שנה טובה!