September 2007 - Posts
מאז הפריצה אני מחפש לפטופ חדש. בפנטזיה.
זה לא שיש לי כסף לזה בייחוד אחרי המעבר...
אבל היום התגלגל לידי קונספט של מחשב "מהסרטים":
המסך, המקלדת ואפילו הכפתורים של העכבר הם הולוגרפיה.
כבו את המחשב והמסך הופך לזכוכית שקופה והמקלדת מיטשטשת עד כדי נעלמת...
זהו רק קונספט לכן אין עדיין ספסיפיקציות אחרות בנוגע למחשב הזה.
כך שיש לי עוד זמן לחסוך....
בגמר הצום ובחלוף יום הכיפורים אני מאחל לכולכם גמר חתימה טובה.
ומזל טוב קטן עבורי שהרי היום חל יום ההולדת שלי שקצת הפתיע אותי
בעיתוי שהוא החליט לבוא...
[ובמסגרת ה- Title האלטרנטיבי: "כל-כך פסה שזה עצוב..."]
אתמול מיקרוסופט הוציאה את SP3 לאופיס 2003.
למסכנים מבינינו שמשתמשים עדיין באופיס 2003 (כמוני, לפחות בעבודה זה ככה...),
אפשר להוריד את הגרסה האנגלית מכאן.
הגרסה כוללת בעיקרה עדכוני אבטחה, הגנות נוספות על פרטיות המשתמש (רובן כבר קיימות ב- 2007), והתאמות נוספות לעבודה עם מוצרי 2007 (Exchange, כלי Office וכו').
בנוסף, ההורדה/התקנה כבר זמינה גם דרך מנגנון ה- Windows Update.
ובקרוב (יחסית).... SP3 ל- Windows XP !!
"תבלו"...
אפשר גם לקרוא לפוסט הזה:
"חזרתי (זמנית), איפה הייתי, מה עשיתי ואילו טראומות עברתי בדרך v2.0"
[איזה פולני אני (במסווה של עירקי)]
נתחיל בטוב:
אני אתחיל באיחולי שנה טובה לכל קוראי הבלוג, לכל הקהילה, לכל מי ממכריי שעדיין לא איחלתי (במיוחד לאלו שלא יצא לי להגיב ל- SMS'ים שלהם, השנה היתה כמות באמת מדהימה, זה רק אומר שפחות ופחות אנשים באמת מתקשרים לומר שנה טובה וחבל...) ובכלל, לכל עם ישראל...
נמשיך ברע:
כמה יממות לאחר שפרסמתי את הפוסט הזה קרה דבר נורא.
פרצו לנו לבית (בזמן שישנו) וגנבו 3 דברים בסה"כ 3 דברים...
אבל איזה 3 דברים...
לפטופ
הכי חשוב הלפטופ. הלפטופ שלי, הבייבי שלי, חדש דנדש (3 חודשים) משודרג (Core 2 Due 1.83Ghz, 2 ג'יגה זיכרון, 120GB HD מלא!), מטופח, מסודר, מאורגן ומאובזר בשלל תוכנות...
הכי גרוע - כל החיים שלי שם - מיילים חשובים, מסמכים ששמרתי במרוצ השנים, התמונות - 50 ג'יגה בקירוב, ללא שום גיבוי, החתונה שלנו, שלל אירועים וטיולים, הבית שלנו - כל תהליך הבניה, ושיא השיאים - התמונות של זוהר (ביתי הבכורה) מגיל 0 (ובעצם אפילו עוד לפני הלידה) ועד היום, כשהיא קצת יותר משנה ו- 10 חודשים... כ- 5000 תמונות שמסווגות תחת השם שלה (לא כולל תמונות שלה בטיולים ואירועים משפחתיים)...
אין גיבוי!!! (ואל תזרו לי מלח על הפצעים. בבקשה!)
האמת, זה הכי נורא. ליד זה כל השאר מתגמד...
(ולצערי אין לו תחליף, כי עכשיו גם אין לי מחשב בית... לכן חזרתי "זמנית")
אוטו
האוטו, כמובן, עם קצת תכולה כואבת בפנים... (כסא בטיחות של זוהר, עגלה, GPS, דיבורית BT והכי חשוב שרשרת זהב ירושה מסבי עליו השלום)
מצלמה
ומצלמה דיגיטלית של אחי עם כל התמונות שלו (וגם שלי) עליה...
אז אפשר להגיד שמזל שלא קרה לנו כלום.
התחושה הזו עוברת אחרי 2 דק'.
ואולי אפילו פחות, הרבה פחות, כשנזכרים באובדן של הדברים האחרים...
האקט של הגניבה, החדירה לפרטיות בזמן שהיינו בבית, האזעקה שמשום מה לא עבדה וכמובן הדברים שנגנבו (גם ביטוח לא היה לי) מעכירים את האווירה ומאפילים על השמחה ועל כל מה שחיכינו לו במשך תקופה כ"כ ארוכה במהלך הבנייה...
אבל בואו נהייה אופטימיים.
שיפה וטובה תהא השנה אשר מתחילה לה היום,
שנצליח ונצלח כל התחלה חדשה
ושנדע תמיד לשמוח. בכל מצב.
שנה טובה!
לצוות ניהול המוצר שלי דרוש/ה גרפיקאי/ת עם אוריינטציה וניסיון באיפיון ממשק משתמש.
המעוניינים יכולים לפנות אליי (בתגובות או במייל) דרך הבלוג.
עמית
אי שם בפוסט השני שלי כתבתי על הוסטינג מול IIS7 להתנסות חינם.
מסתבר שבחצי שנה האחרונה עוד חברות שהן פרטנריות של מיקרוסופט הצטרפו לעיניין...
למי שעדיין לא ניסה והוא בעיניין,
שווה לנסות!
אוף זה היה קשה.
לקח לי הרבה זמן להתאושש....
אבל זהו, אחרי כמעט שנתיים תמימות הסתיים הפרוייקט הגדול של חיי:
עברנו לגור בבית החדש שלנו!
למה היה קשה ולמה לקח לי הרבה זמן להתאושש? בניה עצמית!
הלקח הוא: אל תיכנס למקום שאתה לא יודע איך לצאת ממנו...
והאמת, זה משפט שכל ילד בכיתה ו' יכול להגיד לכם,
אבל אני, מסתבר, בלי להשתתף בתכנית, כבר עכשיו יכול להודות שאני לא חכם כמו ילד בכיתה ו'...
אבל עכשיו, אחרי חודשים ארוכים של עבודה מפרכת בעיקר בסופי שבוע, הכל מאחורינו. עברנו.
כשאני מסתכל אחורה ונזכר, אני רואה איך שומר-מסך, כלבוטק, בולדוזר וגם המשמר האזרחי, כולם יחד, היו ממלאים עונה שלמה של תוכניות על התלאות שעברנו...
לא היה חאפר אחד שלא היה אצלי בבית ולא היה בעל מקצוע אחד שסיים את העבודה כמו שצריך.
אבל הבטחתי לאישתי (רוני) שאני פותח דף חדש אז אני מפסיק להתעצבן ולהתבאס.
אני רק לא מצליח להשלים עם העובדה שאתה משלם ממיטב כספך (בעצם ממיטב כספו של הבנק, כי לך אין) ואתה לא מקבל את מה שרצית. וזה לא שמדובר במלפפון רקוב שאתה אומר מילא...
(מצטער רוני, הייתי חייב...)
בקיצור, עכשיו הכל בא על מקומו בשלום. יש עוד עשרות עבודות קטנות ומיליוני פינישים כדי שהכל יהיה מושלם, אבל אני כבר התחסנתי נגד המזל שלי (בתולה) והאופי (הפרפקציוניסטי) שהיה לי - לא הכל חייב להיות מושלם... יש זמן... לאט לאט....
אבל אני לא יכול להמשיך הלאה בלי להודות מעומק הלב לחמי, משה ברזין, שבלעדיו כלום לא היה קורה ובלי עזרתו היינו נשארים עדיין בשלב השלד... ולחמותי, זאבה ברזין, תודה לכם על העזרה, האמונה, העידוד והאופטימיות.
ותודה מאוד מאוד מיוחדת להוריי, שולמית ושמואל כהן, שסבלו אותנו בשנתיים וחצי שהתנחלנו אצלם.
אז עכשיו אתם יודעים לאן נעלמתי, איפה הייתי ומה עשיתי.
ומה לגבי הלקחים שלמדתי בדרך?
- לא להתפתות לעסקאות בשטח... (נדוש וכ"כ נכון)
- שהערכות זמנים ותקציב, ממש כמו בפיתוח תוכנה, הם על הנייר בלבד...
- (והכי חשוב חשוב) שהעובדה שלא עשיתי בית חכם תדכא אותי לפחות עד הבית הבא (ואולי תזרז את בנייתו)
שני לקחים עם מסרים כללים:
הוט טריו:
לא הלכתי על השירותים של הוט בסוף. למה? כי הם תכננו לשלוח לי שלושה טכנאים שונים עבור כל אחד מהשירותים.
(המשמעות - לחכות 3 פעמים בבית עבור כל אחד מהטכנאים! אני עובד אצלכם?!?! כבר היה לי איתם את הויכוח הזה לפני כמה חודשים בנוגע לשירותי הטריו אצל הוריי וניצחתי. הפעם הייתי פשוט מותש מכדי להאבק שהכל ייעשה ע"י טכנאי אחד או שכולם יגיעו באותו זמן)
כמו במערכון של הגשש החיוור: אחד יודע קרוא וקרוא והשני יודע כתוב וכתוב.
עכשיו אני ב- Yes ובפחות מחודש ה- 120 ג'יגה של ה- Yes MAX כבר מלאים...
מכירות פומביות:
רק מראה כמה אני מאחר עם הפוסט הזה...
ואני מתחבר לדברים שעדי (Dotmad) כתב ולכתבה שפורסמה ב- Ynet.
אני "חובב מושבע" של המכרזים. כבר שנים שאני קונה הכל במכרזים.
ייאמר לזכותי שאני עושה סקרי שוק קודם ולא קונה במחירים לא ריאליים.
שוטטתי שבועות במכרזים, תרתי אחרי כל מוצרי החשמל שרציתי לבית.
התופעה היתה מדהימה.
אני לא תמים ותמיד חשתי שהמחירים תמיד "מגיעים איכשהו" למחיר שקרוב למינימום של החניות ולעיתים אף ליותר.
אבל היה מדהים לראות שכיריים, למשל, ששווי השוק המינימלי שלהם (ע"פ Zap לפחות) הוא 3000 ש"ח, 25 שניות לסיום המכרז (כשכל הצעה מחזירה את הזמן הנותר לסיום המכרז חזרה ל- 25 שניות), הסכום המוצע עליהם הוא 61 ש"ח. ואו אז פתאום מתחיל קרב בין 2 אנשים (לכאורה) שבאורח פלא מציעים הצעה בדיוק כשנותרות 15 שניות לסיום המכירה. פעם זה ופעם זה. מהון להון המחיר עולה לאזור ה- 3200 שקלים ואז המכירה נסגרת.
לא אחת השתתפתי במכרזים כאלה ותמיד "המתחרים" לכאורה שלחו את הצעתם 15 שניות לסיום המכרז.
בקיצור תופעה לא ברורה. או בעצם ברורה לחלוטין.... הרי לא ייתכן שמדיח כלים שהשווי שלו 6000 ש"ח יימכר ב- 1000 ש"ח, נכון?
מצד שני, אם לבסוף המחיר נמוך איכשהו מהמחיר המינימלי בחנות, בכל זאת שווה לקנות...
שמח לחזור,
נשתמע בקרוב,
רק בריאות!