לפני כשלוש וחצי שנים הגעתי למחלקת מחשוב בבסיס "הטכני" של חיל האויר, שם נתקלתי במפקד גף שלשם הסיפור נקרא לו זלמן. בלי להתייחס ליכולותיו הפיקודיות של זלמן, הדבר הראשון שגיליתי על זלמן זה שהוא מחובבי לינוקס. על היום הראשון שלי בבסיס במקרה נפלתי להרצאה גפית של זלמן על מערכת ההפעלה הפתוחה, והחלטתי בעקבות כך לנסות אותה בבית. אותו זלמן המליץ לי על הוצאה בשם "סוסה" (עוד קורבן של תרגומים סימולטנים למוצרים בעלי שם דומה למילים בעברית, כגון "Zune" שלא אעז לכתוב בעברית). ניסיתי את סוסה, ואחרי תלאות רבות, קימפולים אין ספור ושימוש אינטנסיבי בפקודות טקסטואליות, גרמתי למערכת לעבוד - בקושי. התיישבתי להתקין מסנג'ר ואיסיקיו, תוכנות שבלעדיהן אין לי מה לחפש במחשב, וסדר הפעולות וכמות הדברים שהייתי צריך לעשות רק כדי להתקין את התוכנה גרם לי להצהיר שלינוקס לא מוכנה למשתמש הביתי. למרות שאני הצלחתי להפעיל אותה, אם מישהו כמוני צריך להתאמץ כלכך בשביל לגרום לה לעבוד - למשתמש הביתי אין סיכוי.

עברו כמה שנים, התייאשתי סופית מלינוקס, עד שלפני שבוע קראתי כתבה על Ubuntu, שם של הוצאה שכבר שמעתי בעבר, שאמור להיות "לינוקס לטיפשים". מערכת כלכך פשוטה שאפילו משתמש ביתי טיפש יוכל להפעיל אותה. הכותרת הרתיעה אותי, בגלל עקרון שאו הידוע לשמצה:

"אם תיבנה תוכנה שאפילו טיפש יוכל להשתמש בה - ירצו להשתמש בה רק הטיפשים"
         (-"מרפילוגיה שימושית" מאת ארתור בליך)

אבל החלטתי לקחת את הסיכון ולנסות לראות אם לינוקס אכן מוכנה כפי שכל טוקבקיסטי Ynet לדורותיהם טוענים. (בידיעות אחרונות במוסף "הצינור" נכתב השבוע שמאז המצאתי של לינוקס משתמשים בה כמה מליוני אנשים, וכל אחד ואחד מהם שולח אין ספור טוקבקים ל- Ynet).

אחרי הורדה מאד מהירה וצריבה של דיסק התוכנה, יצרתי Partition מתאים באמצעות Acronis Disk Director ואתחלתי את המחשב. התפריט של ההתקנה עלה, לחצתי על "המשך" ו.... פקאקטה. אחרי בדיקה חוזרת ונשנית של האפשרויות בתפריט, גיליתי שברירת המחדל שלו היא רזולוציה של 2148 על מספר חסר משמעות אחר, אז מצאתי את האפשרות להתחיל ברזולוציה שונה והתחלתי את ההתקנה. הרעיון של ההתקנה דווקא יפה, מה שעולה זה בעצם LiveCD, שזוהי מערכת הפעלה לכל דבר שעולה מה- CD וכוללת את כל האפשרויות של מערכת ההפעלה הסופית - כולל את האפשרות להתקין את המערכת לדיסק הקשיח. התחלתי את ההתקנה, ובזמן ההתקנה גלשתי לי להנאתי באינטרנט. עד כאן באמת המערכת ענתה לציפיות של מערכת שפשוט להתקין וקל להפעיל, אם להתעלם לרגע מהפאשלה של הרזולוציה (שכשלעצמה זאת לא פאשלה רצינית, ואפילו משתמש בינוני מינוס אולי היה עולה על זה). כשההתקנה הסתיימה, אתחלתי את המחשב - ושוב כלום. המסך נכבה, ותארתי לעצמי שההתקנה הגאונית החליטה שוב שהמסך שלי פי שניים יותר גדול ממה שהוא באמת, רק שפה לא מצאתי אפשרות לשנות את גודל המסך מתפריט ה- Boot (הקרוי GRUB בלינוקס).

העליתי את הלינוקס במצב Recovery, שמעלה אותו - כידוע - בשורת פקודה. כאן כל משתמש בינוני היה מתייאש וחוזר לחלונות עם הזנב בין הרגליים, אבל לא אני - הרי יש לי משימה חשובה. באמצעות הידע הבסיסי שלי בפקודות לינוקס, הצלחתי לאתחל את המערכת ולהגיע לממשק גרפי מלא, והתחלתי לשוטט באינטרנט ולחפש פתרון לבעיה. גיליתי שיש אפשרות להוסיף ל- Grub כל מיני סוויצ'ים שאומרים לו באיזו רזולוציה לעלות את המערכת, ואחרי קצת מלחמה עם מערכת ההרשאות (שהיא - אני חייב לציין - הרבה יותר מציקה מה- UAC של ויסטה) הוספתי את הסוויצ'ים המתאימים ל- Grub ואיתחלתי. איפשהו בכל התהליך הזה כבר הבנתי שמשתמש רגיל לא היה מעלה את המערכת הזאת לעולם, ומשימתי הושלמה, אבל בכל זאת רציתי לראות על מה כל הטררם.

הפעם המערכת עלתה בלי שום בעיה - והתחלתי להסתובב ולחפש דברים. האמת? התאכזבתי. הממשק לא משהו, המערכת חסרת פונקציות בצורה כואבת כמעט (אחרי שהתרגלתי לעשרים מליון תוכנות של Suse), ההגדרה של המערכת מסורבלת ולא נוחה (שוב, ב- Suse היה Control Center נוח מאד), ובכלל המערכת היתה מאד ריקנית ומשעממת. שיחקתי קצת עם ההגדרות וראיתי שאפשר להפעיל מצב שבו החלונות זזים בצורה אנימטורית יפה ומשעשעת כזאת, ושאפשר להציץ מאחורי חלונות, ולהחליף בין שולחנות עבודה בצורת קוביה. וואו. זה נהיה משעמם בדיוק חצי שניה אחרי שהפעלתי את זה, והתחיל להציק לי בעיניים דקה אחר כך אז ביטלתי את זה.

השלב הבא היה למצוא דרייברים לכרטיס קול שלי, ה- X-Fi Xtreme Music, אבל... אין. הלינוקס לא יודע לעבוד עם הכרטיס הזה, יותר באשמת Creative שבנו את הכרטיס שלהם למטרה מאד מסוימת ולא חשבו על תאימות מעבר לחלונות XP (אפילו בויסטה חצי מהאפשרויות של הכרטיס לא עובדות). בשלב הזה החלטתי שבלי כרטיס קול אין לי מה לחפש במערכת הזאת, וחזרתי לויסטה. כמובן שלקח לי יום שלם אחר כך לתקן את הבלגן שהלינוקס עשה לי ב- MBR, שעשה כזה בלגן שאפילו התיקון האוטומטי של חלונות (FixMBR) לא הצליח לתקן אותו.

בקיצור - יטענו כל הטוקבקיסטים בעולם מה שהם רוצים - לינוקס עדיין לא מוכנה. מערכת הפעלה שעיקר הפעולה בה הוא טקסטואלי, שכל דבר צריך להגדיר באמצעות קוד תוכנתי ולעשות מליון וחצי פעולות כדי לגרום לדבר אחד קטן לעבוד, ושצריך לדעת בדיוק את כל הפקודות והקודים האלה בשביל לעשות את זה, לא תצליח לחדור לשוק הפרטי ואפילו לא לעסקי. לא יעזור כלום.

לינוקס בהחלט בכוון הנכון, אבל היא זזה לאט מדי. ההבדל בין מערכת ההפעלה החדישה ביותר שראיתי של לינוקס לפני שלוש שנים למערכת ההפעלה החדישה ביותר שראיתי היום לא מספיק גדול. הרבה מאד דברים חזרו אחורה, הרבה מאד דברים עדיין לא עובדים, ולמרות שהיתה התקדמות קלה בכמה תחומים, הרוב עדיין לא מוכן לעבודה בשוק הפרטי הרחב.

אין מה לעשות - אבל לינוקס תמיד היתה וכנראה תשאר לעוד הרבה זמן - מערכת "למשוגעים לדבר".